"מונה נטו" הינה הסדרה עבור ייצור חשמל לצריכה עצמית באמצעות מערכות פוטו-וולטאיות. ההסדרה נועדה לקבוע את המסגרת הרגולטורית שבה יכול צרכן חשמל להפוך לצרכן-יצרן, ולהגדיר את אופן ההתחשבנות מול חברת החשמל.

בשעות בהן הצרכן-יצרן צורך את מלוא כמות החשמל הסולארי המיוצרת על הגג, התועלת הכלכלית עבורו באה לידי ביטוי בעלות החשמל שלא נדרש לצרוך מהרשת, ובגינה הוא אינו מחויב. עם זאת, כאשר היקף ייצור החשמל הסולארי גבוה מהצריכה באותו זמן, החשמל העודף מוזרם לרשת החשמל ונצבר כ"קרדיט" לזכותו של הצרכן-יצרן. קרדיט זה יקוזז מהחיוב בחשבון החשמל התקופתי ובכך ייווצר החיסכון הכספי.

על פי ההסדרה, תקופת השימוש בקרדיט מוגבלת לשנתיים מיום היווצרו, אך עומדת לרשות הצרכן-יצרן אפשרות להמיר עודפי קרדיט תמורת ערך כספי. האפשרות הראשונה הינה על ידי פדיון הקרדיט במחיר מינימאלי המשקף את עלות ייצור החשמל עבור חברת החשמל, עלות המבוססת על מחירם הממוצע של סל הדלקים בשימוש, ומתעדכנת מעת לעת. אפשרות זו מוגבלת לתקופה של 10 שנים ונועדה לייצר וודאות תזרימית עבור גופים פיננסיים המעניקים מימון להקמת מערכות פוטו-וולטאיות. היות וערכו של המחיר המינימאלי נמוך מתעריף החשמל שאותו מבקש היצרן-צרכן לחסוך, הכדאיות הכלכלית להקמת מערכת פוטו-וולטאית תחת מנגנון זה קטנה בהשוואה למנגנון הקיזוז הרגיל. עם זאת, בשילוב עם החיסכון בהוצאות החשמל המשותפות של הבניין, ממצאי המחקר מציגים רמת רווחיות המצדיקה את הקמתה של מערכת משותפת.

המנגנון השני המוצע בהסדרה, הינו העברת קרדיט החשמל לצרכנים אחרים. על ידי כך למעשה ניתן לחלק את העודפים המיוצרים מחשבון ועד הבית לחשבונות החשמל הפרטיים של דיירי הבניין. בעבודת המחקר עליה מתבסס מיזם "מהפכת הגגות הסולאריים" נמצא שמנגנון זה מהווה את הפתרון המתאים ביותר הנחוץ לקיומן של מערכות לייצור חשמל סולארי בבנייני מגורים משותפים. אולם מנגנון זה דורש מספר שיפורים ועדכונים על מנת שיוכל לפעול באופן מיטבי. ראשית, חברת החשמל נדרשת להסדיר את מנגנון החיוב (הבילינג) במערכותיה כך שמספרי הלקוח של דיירי הבניין יקושרו לחשבון החשמל של ועד הבית. מהלך זה צפוי להסתיים בטווח השנה הקרובה. שנית, יש לפטור ועדי בתים מההליך הבירוקרטי הכרוך בהוצאת רישיון "מחלק חשמל", וזאת תוך הגבלת הועד להעברת עודפי הקרדיט רק לחשבונות המסונפים תחת אותו בניין מגורים, קרי חשבונות דיירי הבניין.

בנייני המגורים המשותפים שמייצרים כיום חשמל סולארי על גגותיהם אומנם מצויים ברמת רווחיות נאותה, אך כדי להשוות את הרווח לזה הקיים בבתים פרטיים, יש לטייב את הרגולציה ולהסיר חסמים בירוקרטיים כמתואר לעיל.

התוצאות המסופקות על ידי מחשבון הכדאיות עבור בנייני מגורים שבין שלוש לשמונה קומות מבוססות על תמהיל של חסכון בהוצאות ועד הבניין בגין צריכת חשמל משותפת לפי ערך קוט"ש, ופדיון היתרה לפי המחיר המינימאלי בהתאם לממוצע של ערכו בעת פרסום ההסדרה וערכו הנוכחי. התמהיל בקבוצת הבניינים הנמוכה נוטה לטובת פדיון היתרה, ובבניינים בקבוצה הגבוהה לטובת החסכון בהוצאות ועד הבניין.