אבל מי יחמם לי מים למקלחת?

אין דבר יותר מבאס מכשלא נשארים לך מים חמים למקלחת, ומהפכת הגגות הסולאריים לא תיתן לזה לקרות. אמנם בחלק מהבניינים יהיה צורך לפנות את דוד השמש מהגג כדי שיהיה מקום למערכת הפוטו-וולטאית, אבל זה ישתלם לנו. עבור משקי בית רבים המערכת הפוטו-וולטאית תייצר מספיק חשמל כדי לחמם את המים בדוד ובנוסף להפעיל מוצרי חשמל אחרים בדירה. כיום, בחודשי הקיץ כשהשמש בשיאה, משק הבית הממוצע לא מנצל את כל כמות המים החמים שמיוצרת בדוד, וכידוע, עם עודפי מים חמים אי אפשר להפעיל את המקרר והאורות בדירה. מערכת פוטו-וולטאית מייצרת חשמל ללא צורך באגירה, ואם לא תשתמשו בו היא תעביר את העודפים לרשת החשמל ותזכה אתכם בחשבון. על עודפי המים החמים, לצערכם, לא תוכלו להזדכות.

יש יעדים – אין קרקעות

אם ייצור חשמל מהשמש כל כך משתלם, למה לא להקים עוד ועוד שדות סולאריים כמו בערבה? האמת היא שאין מספיק קרקע פנויה בישראל כדי לעמוד ביעדים שהממשלה הציבה לעצמה בתחום האנרגיות המתחדשות. כולם מחפשים קרקעות פנויות, ובינתיים, אלפי קמ"ר של גגות מבנים ניצלים בשמש הקופחת מדי יום. לא עדיף שאנחנו נעשה מזה רווח במקום חברה כלשהי בבעלות זרה? לא מזמן ישראל התחייבה בפני העולם לעמוד ביעד של 17% אנרגיות מתחדשות עד שנת 2030. איכשהו ה- 3% הנוכחיים יצטרכו להגיע ל- 17%, ולא נראה שיש הרבה דרכים לעשות זאת ללא הגגות שלנו.



עלייתו של הפוטו-וולטאי

כמה עולה מכונה לייצור כסף מהשמש? פעם זה היה די יקר, עד שהטכנולוגיה השתפרה, הביקוש גדל ובעיקר - הסינים השתלטו על שרשרת הייצור. בשנים האחרונות עלותו של פאנל פוטו-וולטאי צנחה בעשרות אחוזים, והממשלה החליטה שהטכנולוגיה תחרותית בכוחות עצמה ושניתן לבטל את הסבסוד. האם המחירים ימשיכו לרדת? כנראה שכן. האם כדאי לחכות? לא ממש. הרי כל יום שאין פאנלים על הגג, השמש סתם פוגעת בזפת, ועם זפת חם לא הולכים למכולת.

ביטחון אנרגטי

ישראל היא מדינת אי, מנותקת תשתיתית מהמדינות השכנות. אין לנו רשת חשמל משותפת עם מדינות שכנות ואם חלילה יינזקו מתקני הייצור או תיפגע רשת החשמל, אנחנו עלולים להישאר בעלטה עם סמארטפונים כבויים לאור נרות. אבל יש דרך שבה אפשר לפזר חלק ממוקדי ייצור החשמל ככה שיהיו קרובים אלינו יותר, ולצמצם מעט את התלות שלנו ברשת החשמל. וגם בלי קשר למצבי חירום, לא הגיע הזמן להפסיק עם ההפסקות? עומסי ביקוש של חשמל בימים החמים של הקיץ מובילים להפסקות חשמל יזומות, וזה קורה דווקא כשהשמש בשיאה ויכולה לספק חשמל נקי ישירות אל המזגן שלנו.



שמש עבודה!

יצירת מקומות תעסוקה חדשים והקטנת שיעור האבטלה הן שתי סיסמאות הבחירות שאף מועמד פוליטי לא יוצא מהבית בלעדיהן. אבל במקום לשאת עיניים אל לשכת התעסוקה, בואו נסתכל על השמש (אבל לא ליותר מדי זמן, כי זה יכול לעוור). התקנה ותחזוקה של מערכות פוטו-וולטאיות יכולות לספק עבודה להרבה אנשים ביחס למקורות אנרגיה אחרים, והיא לא מוגבלת לאזור תעסוקה אחד בלבד.

אור השמש יחטא אי שוויון

בעלי הכנסה נמוכה מתגוררים בבניינים נמוכים. מה לעשות, לא לכולם יש כסף ללובי ומעליות. בבניינים נמוכים שטח הגג הפנוי גדול הרבה יותר מאשר בבניינים גבוהים ומגדלים חדשים, והוא מתחלק בין פחות משפחות. תל אביב כבר לא במרכז, לפחות לא לפי השמש, במקומה ניצבת הפריפריה עם רמות קרינה גבוהות ומרווחים אידיאלים בין המבנים. משקי הבית בפריפריה קיבלו נתח גדול יותר ממשאב הטבע, שהוא השמש, ומהפכת הגגות הסולאריים תצמצם את מדד אי השוויון ("מדד ג'יני") בשני אחוזים ותיתן לעניים יתרון על העשירים בייצור חשמל מהשמש.



שכנים שכנים

זוכרים כשבטעות נשפכו לכם מים מלוכלכים על הכביסה של משפחת לוי מלמטה? הגיע הזמן להתפייס. בבנייני מגורים משותפים הגגות מוגדרים כרכוש משותף שדורש אישור של מרבית הדיירים כדי להקים מערכת פוטו-וולטאית. לפעמים לא קל להשיג הסכמה בין כל השכנים, אבל כשעל הפרק עומד פוטנציאל לרווח עבור כולם, הנטייה לשיתוף פעולה גדלה.

לנשום שמש, לא עשן

ברכת השמש זה לא רק ביוגה, זו ברכה אמתית שישראל זכתה לה אבל עד עכשיו נוצלה באופן חלקי בלבד, אז בואו נקרא למשאב הטבע בשמו: שמש. חשמל מהשמש הוא מקור אנרגיה נקי שלא יזהם את האוויר שתנשמו בפעם הבאה שתצאו מהבית. במקום לשרוף עוד גז ופחם ולהתפלא שנהיה פה חם יותר, אנחנו האזרחים, יכולים לייצר שליש מכמות החשמל של המדינה בעזרת קרני השמש שפוגעות בגגות שלנו. ובנוסף, השימוש בגגות שלנו לייצור חשמל במקום בקרקעות שלנו, יעזור לשמור על השטחים הפתוחים שלנו פתוחים, כמו שאנחנו אוהבים אותם.



החשמל בורח לנו בדרך

קשה להתגבר על אובדן. בממוצע, ארבעה אחוזים מהחשמל שלנו הולך לאיבוד מרגע הייצור ועד שמגיע אלינו הביתה, בעיקר בגלל התנגדות האוויר להולכה. החשמל שמפעיל את המסך שלכם כרגע עבר עשרות ק"מ וחלקו לא שרד את הדרך הקשה. מדובר על אובדן בשווי של כ-20 מיליוני שקלים בשנה, שכולנו מממנים. אבל אם נקרב את מוקדי הייצור אל מוקדי הצריכה נוכל לחסוך לא מעט מהאובדן.